מי השרון בעמ נ' משק משפחת ג'השאן בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לפינוי מושכר אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעת.

במסגרת תביעתה הנ"ל, טענה התובעת כי הינה הבעלים של נכס המקרקעין הידוע ורשום כחלקה 134 בגוש 15243 (מגרש מס' 100), אותו השכירה, בשכירות בלתי מוגנת, לנתבעת (יקרא להלן: "המושכר"). עוד נטען על ידי התובעת כי תקופת השכירות שסוכמה בין הצדדים אמורה היתה להסתיים ביום 28.2.14, זאת בהתאם להסכמות שהושגו בין הצדדים, ולאור בקשותיה החוזרות ונשנות של הנתבעת.

ביום 2.3.14, טענה התובעת בתביעתה, ביקר נציג התובעת בנכס, תוך שקיים הוא דין ודברים עם נציגת הנתבעת, ובמסגרת ביקור זה עלה כי אין בכוונת הנתבעת לפנות את המושכר. בנסיבות שנוצרו, כך נטען, לא נותרה בידי התובעת הברירה אלא לעתור לבית המשפט למתן הסעד המבוקש, צו פינוי מיידי לנתבעת.

הנתבעת, במסמך אותו הכתירה "תגובת התובע לבקשה לסילוק יד של התובעת", עתרה לסילוק התובענה על הסף מן הנימוקים שפורטו במסגרת המסמך הנ"ל ובכללם טענתה לפיה התובענה הוגשה טרם זמנה שכן, במועד הגשתה, לא היתה כל עילה ממשית כנגד הנתבעת, זאת בשים לב לעובדה כי הנתבעת פינתה את המושכר עם תום הארכה שניתנה לה מראש על ידי התובעת.

לטענת הנתבעת המושכר פונה לגמרי ביום 2.4.14 עובדה שהפכה את התובענה ללא רלבנטית וחסרת בסיס עובדתי ומשפטי. עוד נטען על ידי הנתבעת כי הנתבעת היתה קשורה בהסכם שכירות עם התובעת אשר הגיע לסיומו ביום 28.2.14, אלא שלקראת סיומו של הסכם השכירות, התובעת החלה מנהלת משא ומתן עם הנתבעת להארכת ההסכם. משלא הבשיל המשא ומתן לידי חתימה על הסכם, מצאה הנתבעת עצמה במצב בלתי אפשרי בו היא אינה יכולה לפנות את המושכר מעכשיו לעכשיו ועל אף המצב הבלתי האפשרי הנ"ל, פינתה הנתבעת את המושכר ביום 2.4.14 ומסרה את המפתחות לתובעת ביום 3.4.14 והכל על סמך אורכה שניתנה לה על ידי האחרונה. לתגובתה הנ"ל צירפה הנתבעת תצהיר מנהלה, מר האני ג'השאן.

בדיון שנערך לפני היום, עתרה התובעת באמצעות בא כוחה למתן פסק דין כנגד הנתבעת על יסוד כתב התביעה. בנוסף עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בהוצאות המשפט שנגרמו לה ובשכ"ט עורך דינה.

הנתבעת עתרה מן הצד האחר, למחיקת התביעה ולחיוב התובעת בהוצאותיה. נטען לעניין זה על ידי הנתבעת כי לאחר עזיבתה של הנתבעת את המושכר, הפך למעשה הסעד הנתבע לסעד אקדמי ותיאורטי וככזה בית המשפט אינו אמור לתת אותו. נטען גם כי במצב היום, בו לא נותר סכסוך בר מחלוקת, יש למחוק את התובענה.

שקלתי את טענות הצדדים ושוכנעתי כי הדין בכל הנוגע לסעד הנתבע עם הנתבעת.

טענת הנתבעת לפיה פינתה זו את המושכר עוד ביום 2.4.14 ומסרה את מפתחותיו לידי התובעת, לא הוכחשה באופן מלא על ידי הנתבעת, אלא שעל ידי זו נטען, מפי בא כוחה, כי מפתחות המושכר טרם הועברו אליה בצורה מסודרת.

אלא שלעניין טענה זו צירפה הנתבעת לתגובתה הנ"ל, תצהיר שנתחם על ידי מנהלה התומך בטענה ומאששה. התובעת לא ביקשה לחקור את המצהיר מטעם הנתבעת על תצהירו הנ"ל ובנסיבות העניין ניתן לקבוע כי המושכר פונה על ידי הנתבעת במועד הנ"ל ואינו מוחזק יותר על ידי הנתבעת.

בנסיבות, צודקת הנתבעת בטענתה לפיה לא קיים יותר סכסוך בר מחולקת המצדיק התערבות בית המשפט על ידי מתן הסעד המבוקש או סעד אחר, ובנסיבות, ולאחר שהסעד הנתבע הפך הלכה למעשה לסעד אקדמי-תאורטי, שלתובעת אין אינטרס אמיתי, מיידי וישיר בו, דין התביעה מחיקה.

אשר להוצאות המשפט, ובשים לב למחלוקת שניטשה בין הצדדים, סביב ניהול המשא ומתן להארכת תקופת השכירות והסכמתה של התובעת לשהיית הנתבעת במושכר עד למיצוי המשא ומתן – מחלוקת שלא ניתן היה להכריע בה במסגרת התיק לאור הגרסאות הסותרות ובשים לב לעובדה כי לא נשמעו לפני עדויות מטעם מי מבעלי הדין, שוכנעתי כי אין להשית על מי מבעלות הדין את הוצאות בעלת הדין שכנגד ואני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

אני מורה איפוא על מחיקת התביעה וזאת ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ד, 04 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: